סיפורי אמת-של-הלב

מישהו איפשהו

מישהו איפשהו
כתבה: דונה וויליאמס
תרגמה: אורה פין

ספרה רב המכר האוטוביוגרפי השני של דונה וויליאמס – אישה אוטיסטית, סופרת מחוננת, ציירת ומלחינה, אך יותר מכל אישה שאינה מוכנה לוותר על היותה אדם במלוא מובן המילה. הספר הוא המשך כרונולוגי לספרה הראשון 'אף אחד בשום מקום' (שגם הוא יצא בקרוב במהדורה מחודשת בהוצאת סיפורי אמת-של-הלב) כמו גם צלילה לרובד עמוק יותר ומתאר את מסעה הקשה, האמיץ והנוגע ללב להגיע לחירות פנימית וליכולת מפגש ושייכות מתוך בחירה. בכנותה חסרת הפשרות מעניקה לנו דונה מתנה נדירה של אפשרות להביט ביושר לאותם מקומות בתוכנו שבהם אנו לא נוכחים באמת, כמו גם השראה להעז ולנסות להיות יותר 'אנחנו'.

הספר מהווה צוהר נדיר להכרת עולמם של האוטיסטים מבפנים – מעבר ל'מעטה הזכוכית', ווכזה מומלץ ביותר לבני משפחותיהם, למטפלים, מדריכים, יועצים חינוכיים ומחנכים.

"...כעת יכולתי להודות ש'העולם' לא היה חסום בפניי מתוך בחירה, אלא כתוצאה מהמבנה הפנימי שלי. עתה השתוקקתי אליו כמי שמצאה לבסוף את ביתה האמיתי אבל גילתה שהיא נעולה מחוץ לדלת. כפי שפעם הייתי מחויבת לשמור על 'העולם' רחוק ממני, כך הייתי עכשיו מחויבת פנימית וללא פשרות לנתץ את קיר הזכוכית שהפריד ביני ובינו, לא מתוך רצון להתאים את עצמי אליו, אלא מתוך רצון להשתייכות..."

דונה וויליאמס

דונה וויליאמס נולדה ב-1963 במלבורן, אוסטרליה. בילדותה התייחסו אליה כאל 'פסיכוטית', 'חירשת', 'משוגעת' ו'מופרעת' לסירוגין. רק באמצע שנות העשרים לחייה היא אובחנה כ'אוטיסטית'.

דונה גדלה כ'חירשת משמעות' ו'עיוורת משמעות', וסבלה מרגישות יתר חושית ואקולליה, בנוסף למגוון בעיות בריאות שנבעו מרגישות היתר ומאלרגיות. היא נפלטה ממערכת החינוך בגיל 15, הפכה לחסרת בית והתקשתה להחזיק בעבודות לאורך זמן. בגיל 18, למרות קשיים ניכרים בהבנת שפה וחסרים גדולים בהשכלתה, עודדה אותה הפסיכיאטרית שטיפלה בה לחזור לספסל הלימודים על אף הציפיות הנמוכות של סביבתה ממנה סיימה דונה את לימודיה בקולג' והמשיכה לאוניברסיטה, שם סיימה בהצטיינות תואר בסוציולוגיה, בבלשנות ותעודת הוראה.